top of page

ימי חייו, ימי חיינו

סרט דוקומנטרי בסגנון "עיתונאות חוקרת" 

סינופסיס 

נעים מאוד, אני זמנהוף, ד"ר לודוויק אליעזר זמנהוף. עברתי "לעולם שמעבר" ב-1917. אחרי 100 שנים אני חוזר למען מטרה אוניברסלית: חיזוק התודעה האקולוגית והצלת העולם מהחורבן האקולוגי הצפוי. לקידום מטרה אוניברסלית זו אני מציע לאמץ את האספרנטו, השפה האוניברסלית שיצרתי לפני 130 שנים. מה הוביל אותי לפתח את השפה? מה היה מסלול החתחתים שעברתי מרגע בשלות הרעיון ועד לסיום הפיתוח?

יצרתי שפה על-לאומית ואל-לאומית, משהו כל כך אחר, מהפכני, נועז, בועט במוסכמות, שובר-שוויון, שעורר וריגש רבים וטובים בכל כנפות תבל. אז איך זה שרק מיליונים ספורים, ולא מיליארדים, דוברים היום את השפה שהמצאתי? איך אני נאבק מול הגורל שגזר שהתפשטות השפה תעצור? איך קשורה האספרנטו לתיקון המשבר האקולוגי החמור?

שפה היא תקשורת. היום נחוצה תקשורת בעלת מכנה-משותף-רחב בכדי שהעולם יתגייס למען שינוי אקולוגיית כדור הארץ. כשם שתודעה משפיעה ומעצבת את השפה, יכולה השפה להשפיע ולעצב את התודעה. אני מציע את האספרנטו בתפקיד המכנה-המשותף, השפה שתקשר בין כל בני האדם ותתרום להיווצרות תודעה גלובלית ומגשרת.

גם אם נצא מנקודת הנחה (לא מבוססת) שבכל העולם כולם דוברי אנגלית, אין להכחיש שכל אחד מגיע מתודעה שונה. האידיאולוגיה המגשרת, הקוסמופוליטית, שמאחורי שפת האספרנטו, יכולה לתרום להיווצרות תודעה משותפת - ובדיוק לשם אנחנו חותרים. אם אכן "שפה מעצבת תודעה" (כשם שהציע לודוויג וויטגנשטיין), הרי שראוי להתאמץ ולגרום לצעירי העולם להשתמש בשפת האספרנטו הגלובלית, שפה שאינה כרוכה בהשתלטות כוחנית על תודעת עמים אחרים. צעירי הדור הבא, ואלו שלאחריו, יוכלו ליצור שיתופי פעולה שייעשו כפועל-יוצא של פיתוח תודעה גלובלית, על-לאומית ואל-לאומית. הסכמות אלו יוכלו לתרום להורדה של מפלס האסון האקולוגי שהולך ומתרגש על כדור הארץ.

לכן מספר הסרט את סיפור התקשורת האנושית, השפות שמחברות אותנו, וסיפור לידתה, דעיכתה ופריחתה המחודשת והאפשרית, של שפת האספרנטו. נעשה זאת על רקע מרומז (מרומז ויזואלית) של אירועים שקשורים לבעיית האקולוגיה. כל אלה מתכנסים לקראת המטרה האולטימטיבית: ההצלה של מה שהאסטרו-פיסיקאי הנודע קארל סאגאן כינה "הנקודה החיוורת הכחולה", הלא היא כדור-הארץ.

נכון שמאז ראשית ההיסטוריה האנושית הידועה העיק האדם על סביבתו בבירוא יערות, בהבערת שדות, בציד לא-מבוקר ובבניית מבנים. אבל הנזקים המצטברים במהלך ההיסטוריה האנושית כולה, מתגמדים ואף מתאפסים, מול מה שעולל האדם ב-200 השנים האחרונות: האנושות משחיתה ומרעילה את האדמה, האוקיינוסים והאטמוספירה, מכלה את משאבי כדור-הארץ ובקיצור, המין האנושי הורס את הפלנטה.

הרס זה קשור, גם אם בצורה סמויה וחמקמקה, לתודעה הלאומית/לאומנית של עמים דומיננטיים רבים, תודעה כוחנית ותחרותית שנשענת על יכולות מדעיות-טכנולוגיות ניכרות. הדוגמאות המובהקות ביותר לכך הן בריטניה, צרפת, וגרמניה, החל מאמצע המאה ה-19 גם ארה"ב ויפן, ובמהלך המאה ה-20 הצטרפו גם בריה"מ, סין והודו. כוחניות כזו הייתה כרוכה, בדרך כלל, בהשלטת שפתו של בעל-הכח, שפה דומיננטית שהפכה ל"לינגואה פרנקה", שפה-מגשרת בין לאומים דוברי שפות שונות.

אני לא המצאתי את השיח על הבעיה האקולוגית. עשו זאת גדולים וחכמים לפני. והנה, כולם שמעו כבר על ההתחממות הדרמטית של אטמוספירת כדור הארץ, כמו גם על הפגיעה הקשה במגוון המינים הביולוגיים. אבל אני מזהה קהות-חושים, או הדחקה, של האנושות: הרבה דיבורים ומעט מעשים. הנושא הולך ונשחק - במקביל לשחיקה האקולוגית של כדור הארץ.

מאחר ושיח ישיר על האקולוגיה לא מניב את התוצאה המתבקשת אני מציע לטפל בבעיה בדרך עקיפה: כולנו מתקשרים 24/7 אז הבה נדבר על תקשורת, על המקור לשפות ונקדם את האספרנטו כשפת גישור. תקשורת טובה מחברת אנשים, היעדרה מפריד ביניהם. בעזרת האספרנטו נחבר אותם ונגייס אותם לאתגר הגדול, אולי המכריע, מולו עומד המין האנושי: מניעתו של אסון אקולוגי רחב מימדים ובלתי הפיך.

כאשר פיתחתי את האספרנטו בער בי הצורך להציע תקשורת נגישה לכל בני האדם עלי אדמות. לכן זו שפה אוניברסלית, ייחודית, שנובעת מאהבת-עולם ואדם, שפה של שלום, נטולת זיקה ללאום, מגדר, אתניות, דת, תרבות או פוליטיקה. הסרט מהווה מהלך שעשוי להשפיע על עיצוב התודעה של הצעירים, וכאשר אלו יגיעו לעמדות השפעה, פוליטיות וחברתיות, הם יפעלו בדרך שהיא פחות כוחנית ותחרותית - ויותר שיוויונית, סביבתית ושיתופית. והרי המילה "שיתוף" על נגזרותיה, היא מילת המפתח של הרשתות החברתיות. למעשה, לכך הן נועדו: לשתף. לכן הבסיס לעבודת ההפקה של הסרט הוא שימוש אקספרסיבי באינטרנט וברשתות החברתיות.

מצאתי שבדרך זו אוכל לטוות את הסיפור בצורה עשירה ולאפשר חוויה קונספטואלית ורגשית, וגם ספרותית, ויזואלית ואסתטית.

אני מצפה שהצופה בסרט יחשוב כך: "אולי טרם הפנמנו זאת, אך יתכן שביתנו, כולל סביבתנו הקרובה, עומדים בפני סכנה אקולוגית. אם אנחנו, למשל, תושבי קו החוף - אז העלייה הצפוייה של גובה פני הים תביא לכך שסלעי הכורכר יתכרסמו בלחץ המחזורי של גלי הים. על סלעי הכורכר המתפוררים ניצבים יסודות הבתים שלנו! אם להשתמש בשפה בוטה ומעט פואטית, יתכן שאנחנו כבר "מתים-מהלכים", רק שעדיין איננו מודעים לכך. לכן, על סף הדקה ה-90, אנחנו מפנימים שיש צורך בשינוי תודעתי. אם אכן נקדם את אימוץ האספרנטו בקרב הדור הצעיר כשפה אוניברסלית ומגשרת - תהיה בכך תרומה משמעותית לאפשרות של שינוי תודעתי כזה בעתיד. זמנהוף זימן לנו חוויה ששינתה אותנו, אנחנו ברי-מזל שצפינו בו. אלו דברים אמיתיים, נוגעים לחיינו, שעומדים לקרות, חלקם למעשה כבר מתרחשים. יש בי תשוקה לקחת חלק בשינוי תודעתי-קולקטיבי זה..."

תשוקות מניעות אותנו והתשוקה שלי, במשך כל חיי, לעולם טוב יותר, היא שגרמה לי להמציא את האספרנטו והיא שהביאה אותי לכאן ותחזיק אותי כאן עד לסיומו המוצלח של פרויקט "ימי חייו, ימי חיינו".

bottom of page