הצהרת כוונות

"ימי חייו, ימי חיינו" מתכוון להיות סרט תיעודי שמאמץ את הסגנון של "תוכנית תחקירים עיתונאיים" (ראה "60 דקות" של CBS) כאשר זמנהוף הוא החוקר והמראיין שמוביל את הסרט. התוכנית פועלת לפי אמות מידה מקובלות: מוגש "דיוקן של ידוען" (זמנהוף היהודי שנאבק להצלת העולם ולשיפורו, מספר על תחילת דרכו והבחירות המרובות שהיה עליו לעשות תוך התמודדות עם הספקנות של בני תקופתו), לצד "תחקיר של תופעה בעלת משמעות" (המצאת האספרנטו ומיצובה כשפה מגשרת, "לינגואה פרנקה" אפשרית לתושבי הפלנטה) ו"חשיפה של סיפור אקטואליה בעל עניין דרמטי" (התחממות כדור הארץ והאקולוגיה הגלובלית הקורסת). כבכל תוכנית טלוויזיה, גם כאן תהיינה פרסומות והן, ציניות במידה, תהיינה קשורות וצמודות לנושאי הסרט. תוכנית התחקירים כוללת גם פינה של דיבייט שבה מרואיינים נוקטים בעמדות נוגדות.

פורמט זה יפרוש סרט  טעון, עכשווי, מרובה פיתולים, כולל "פייק ניוז" (די אם נזכור את עמדתם של טראמפ ושל בולסנרו - הנשיא הנבחר החדש של ברזיל - ביחס להתחממות הפלנטה) ובכך הוא יהיה סרט מעניין, סנסציוני, ציני, פרוע ושנון.

ממציא שפת האספרנטו, לודוויק זמנהוף, (1859-1917), 100 שנים אחרי שעזב לעולם-שמעבר, חוזר לכוכב-ארץ על מנת להזעיק את אוכלוסיית העולם למאבק במשבר האקולוגי. זמנהוף היהודי פועל בשני מישורים, עבר והווה.

בהתייחס לעברו, הוא משחזר את המצאת השפה, מפגשים עם משפחה, אירועים ומכרים. הוא עושה זאת באנימציה ש/ל שמבוססת על אירועים, צילומים ואיורים מתקופתו.

ואילו בהווה הוא פועל, וירטואלית ברשת וריאלית בחיים (דרך פרוקסי-שחקן), למען הנחלת האספרנטו כשפה שתאחד את כולנו לקום ולעשות מעשה: להציל את כדור-הארץ מהאנושות שכה מעיקה עליו אקולוגית. הוא מצטט את יובל נח הררי: "אין יותר מדינות עצמאיות בעולם. אין מדינה שיכולה להתמודד לבדה עם עליית מפלס פני האוקיינוס... כל דקה מבוזבזת היא היא דקה שלא מקדישים לאתגר שינויי האקלים...", ולשם כך כדאי לאמץ שפה משותפת. זמנהוף מזהה שהדיון האקולוגי כבר "משעמם". לכן הוא בונה אסטרטגיה חלופית, Plan B. אספרנטו, השפה שהמציא, נועדה להיות אמצעי תקשורת בסיסי בין יושבי העולם. לכן הוא מתחקה במסע בלשי אחרי יסודות התקשורת והשפות האנושיות. במהלך המסע הוא מגיע גם לאספרנטו שלו, שפה שנולדה בייסורים ולרגעים היתה התקווה הגדולה של העולם - ואז נחסמה.

ברקע נמצאים רמזים ויזואליים לאסון האקולוגי המתרגש על עולמנו.

זמנהוף מתבונן בנו, אזרחי המאה ה 21, בהערצה מהולה באירוניה: מול העולם האנלוגי, האלים והרצחני שממנו הוא בא, ניצב עולמנו, עם הכח הפתייני וההרסני של הטכנולוגיה המודרנית-דיגיטלית המפוארת. נכון לעכשיו, לא זו בלבד שהטכנולוגיה כושלת בהמצאת המזור לאקולוגיה הקורסת של כדור הארץ, אלא שהיא יונקת את משאביו ומפזרת לאטמוספרה ולאוקיינוסים גזי חממה ושפע של חומרים אחרים, קטלניים לאדם ולעולם החי. לשני העולמות, העולם הרטרו-אנלוגי, והעולם המודרני-דיגיטלי, משותפת הקינה על טבעו המסוכסך והאלים של האדם, מאפיין שלא השתנה.

הסרט נעשה, הן בפועל והן כגישה אידיאולוגית, באמצעות האינטרנט. זהו אמצעי שמשתלב בתפיסה שהניעה את זמנהוף לפיתוח האספרנטו מלכתחילה: קוסמופוליטיות, שבירת מוסכמות, חשיבה עצמאית, אהבת אדם ועולם. לצורך ויזואליה נעשה שימוש רחב ככל האפשר באומנים שמשלבים אומנות ומחשב/אינטרנט. דוגמה:

https://www.youtube.com/watch?v=7YNpr_kM97U https://youtu.be/0zQbmJ5fufc        https://youtu.be/C_R7aHUpov8   https://youtu.be/bmSN4uab-IA         https://youtu.be/783hwpJTjlo          https://www.youtube.com/watch?v=7r-J_JjOFFQ  https://youtu.be/7qZBon4kCbA        https://youtu.be/bmSN4uab-IA

בטריילר הבסיסי, שהפקנו באמצעים דלים שבדלים, מוצגים זרעי הרעיונות של הסרט: תוכנית תחקירים שמייצרת חוויה קולקטיבית לחברה האנושית כולה. לחומרי הסרט יש פוטנציאל לסיבוך ריאליה ופנטזיה, שאלות ותשובות, תמימות וערמומיות.

לאינטרנט ולשפת האספרנטו יש מטרה זהה: לחבר בין אנשים. כאשר, לפי מרשל מקלוהן, "המדיום הוא המסר", רק מתבקש שאתרי המדיה החברתית ישמשו לטובת עשיית הסרט והזרמת תכניו. לכן הסרט הוא תוצר מובהק של פעילות ברשת, אם הדבר קרה כך בפועל ואם לאו: זמנהוף מקיים ראיונות בשידור חי בסקייפ-ווידיאו, חוקר בארכיונים אונליין ומאתר ויזואליה רלוונטית למאות 19-21, מנהל טוויטים וקליפים שעולים ל YouTube, מאתר מרואיינים במדיה החברתית, ועורך את הסרט בעריכה מקוונת עם שותפים.

כאמור, המסגרת הויזואלית נשענת על שני סגנונות ורשת האינטרנט מאפשרת את נוכחותם המשותפת: הסגנון האחד הוא ש/ל  סולידי ואיטי. זהו העולם האנלוגי, בו עברו חיי זמנהוף, והוא מקבל חיים בשיחזורים תקופתיים באנימציה שמשלבת תמונות מעברו, גלויות, כריכות, מעטפות, שידורי רדיו, עיתונים, מגזינים, תקליטים ואיורים.

הסגנון השני נשלט על ידי המתכונת הקופצנית והאסתטיקה הרעשנית של האינטרנט: הוא דינמי, קטוע, צבעוני וזוהר.

אנחנו מדלגים באינטראקציה תוססת בין שני הסגנונות בהתאם לתקופת ההתרחשות הקולנועית. כך מתקיים מתח בין האלמנטים השונים בסרט והתנועה שביניהם: אנלוגי-סולידי-מונוכרומטי (שחור-לבן), מול סוער-מהיר-ופוליכרומטי (צבעוני).

זמנהוף, שסבור שתקשורת היא הבסיס לקיום החברה האנושית, מכוון לכך שאזרחי העולם יאמצו את האספרנטו ובעזרת השפה המאחדת-מגשרת יעסקו בבעיה הקיומית הבוערת: המצב האקולוגי הקטסטרופלי של כדור-הארץ.

זה נושא שחוצה גבולות גיאוגרפיים, פוליטיים וחברתיים, כך שהאופי הבינלאומי של הסרט יצוק לתוכו מראש: כל אדם, כל אחד מאיתנו, מייצר כל הזמן תקשורת, 24/7, עם עצמו ו/או עם העולם.

לחומרים אלה נארגים המשבר האקולוגי, זמנהוף הקוסמופוליטי והשפה הגלובלית שיצר.

זמנהוף מזהה את קווי הדמיון בין השפות הרבות בעולם והוא בונה תשתית למרחב הישרדותי שמשמר ומדגיש את הדמיון בין בני האנוש כולם. בכך הוא מניח מכנה משותף, רחב-יריעה, בין התרבויות האנושיות השונות בתקווה שישכילו לפעול ביחד למען המטרה המשותפת של טיפול במשבר האקולוגי-אפוקליפטי, המתממש מול עינינו: התחממות כדור הארץ, זיהום האוקיינוסים ופגיעה אנושה במגוון הביולוגי של בעלי-חיים וצמחים. לדוגמה, מצמרר לחשוב על הירידה הדרמטית במספר הדבורים בעולם ("Colony  Collapse Disorder") - יצורים שאחראים לחלק משמעותי מהכמות הכוללת של האבקות הגידולים החקלאיים.

הבחירה שלי בנושא והחשיבות שאני מייחס להפקתו נובעים, בין היתר, מהקשר האישי שלי אליו: הורי היו יוצאי פולין ודוברי אספרנטו. בסוג של מקריות אנקדוטלית, אמי אף עבדה שנים ארוכות ב'מרפאת זמנהוף' בת"א ו"חיברה" אותי לאיש ולשפה.

חשוב שהסרט יעשה מפני שזמנהוף היה אחד המאורות הגדולים של יהדות פולין שנכחדה. הסרט בא לתקן את הטעות ההיסטורית של דחיקת שמו וחזונו לקרן-רחוב בתל אביב.

מגיע לו יותר, הרבה יותר: כקוסמופוליט בנשמתו ובהווייתו, כאדם שאהבתו את העולם עלתה ופרצה ממנו, זמנהוף ביקש להנחיל את המודעות לכך ש"העולם-כולו הוא החדר הפרטי של כל אחד-ואחד מאיתנו".

משנתו המפורסמת של הלל הזקן, "ואהבת לרעך כמוך", הייתה נר לרגליו והדריכה את משנתו ופועלו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי ברעיון ה"הלליסמו" שזמנהוף חיבר במקביל לאספרנטו. הוא מתגייס להצלת כדור הארץ בעזרת השפה שהמציא תוך אימוץ הרשת שבצורתה ודמותה מתנהל הסרט: היא מגלמת ומשקפת את משנתו של זמנהוף וכל אחד מאיתנו מוזמן לקחת חלק בפרויקט שמכיל מכנה משותף לתושבי העולם כולו.

זמנהוף מעלה זיכרונות ופוגש אנשים, וירטואליים ואמיתיים, ברחבי תבל: ישראל, פולין, ברזיל, יפן, סין, צרפת הודו, ארה"ב, קנדה ועוד. בכך הוא מממש את תחושת השייכות והאחריות, שלו ושלנו, כלפי העולם כולו.

במקביל למסע-בילוש אחר מקורות התקשורת והשפה, מוביל זמנהוף את הסרט ומקבל מקום לשטוח את חזונו האקולוגי-אפוקליפטי לצד משנת האספרנטו שלו. בדרכו הוא עומד על כשלונותיו, הצלחותיו, תשוקותיו, ובעיקר את כמיהתו לעולם טוב יותר, עולם שעדיף שיתעשת בטרם יהיה מאוחר מידי.

הואיל והסרט עוסק באפשרות ששפה מגשרת-גלובלית יכולה להשפיע על התנהגות אנשים בינם לבין עצמם, ובמשותף ביחס לאקולוגיה המיוסרת, הרי שמובנת האפשרות שלסרט תהיה השפעה חברתית ותרבותית על קהלים רחבים.

זהו סרט מיוחד במינו כי טרם נעשה סרט שנוגע במכלול ההיבטים הבאים: זמנהוף, קוסמופוליט ואדם דגול משכמו ומעלה, עם משנה ומורשת אוניברסליים, שטומנים בחובם פוטנציאל לשינוי חברתי עמוק ומשמעותי; האספרנטו, הולדת השפה, התפתחותה והפצתה; הקשר שלה לתקשורת בכלל ולשפות טבעיות בפרט; האפשרות לשימוש בשפה אוניברסלית לקידום יעדים אוניברסליים; היעד האוניברסלי שמקדם הסרט בנוגע למצוקה האקולוגית הקשה בה נמצא כדור הארץ. כל אלה ביחד עושים את הסרט לראוי ואף להכרחי.

הסרט מתאים למגוון רחב ביותר של קהלי יעד: קהל שמתעניין בהיסטוריה, בסיפורה של דמות, מרכזית ומוערכת, שהיא חלק מההיסטוריה של יהדות פולין; קהל שמתעניין במהותה של שפה אוניברסלית, הדרך בה היא באה לעולם ומקומה לצד שפות ילידיות-מקומיות; קהל שמתעניין בתרומה אישית לצמצום הטרגדיה האקולוגית הגלובלית; קהל צעיר של מתעניינים באספרנטו כאקט של השתייכות לעולם הצעירים הגלובלי (ראוי לציין שמיליון איש, בעיקר צעירים, לומדים היום אספרנטו באתר 'דואולינגו').

המגוון הרחב של קהלים שאליהם הסרט מכוון, מאפשר את הקרנתו במסגרות חינוכיות וקהילתיות רבות: בתי ספר, מוסדות להשכלה גבוהה, מתנס"ים, מועדונים, סינמטקים ובתי קולנוע קטנים. הוא מתאים כמובן להקרנה בפני בני נוער לפני נסיעתם לפולין. לאחר שייראו את הסרט, הם יבינו שמעבר לאומללות ולהשמדה, הנוראים והבלתי נתפסים, הוציאה מתוכה יהדות פולין אנשי תרבות חשובים ומוערכים שמורשתם גלובלית ורלוונטית עד היום.

הסרט עוסק בדמות היסטורית שיצאה מקרב יהדות פולין ובכך הוא עומד על המגוון התרבותי היהודי והזהות היהודית. העובדה שגם היום שפת האספרנטו חיה בפי מיליוני דובריה, מסייעת להביא את הסרט כקטליזטור לדיון ולשיח על השיבוש האקולוגי, על מהות כללית של "שפה" ועל ההבדל שבין שפת לאום (גרמנית, צרפתית, אנגלית, או עברית), לבין שפה על-לאומית, דוגמת אספרנטו.

בהתייחס לתכנים של הסרט ואופיו, הרי שניתן יהיה לשתף פעולה לצורך קידום והפצת הסרט עם מוסדות כמו משרד החינוך, בית התפוצות ואגודות רבות של שוחרי שפת האספרנטו בישראל ובעולם, ובמיוחד במזרח הרחוק (סין, יפן ודרום קוריאה).

הסרט משתמש בהרחבה במדיום האינטרנטי ואתר פעיל ואינטראקטיבי ילווה את הסרט מראשיתו. אסיים בכך שאומר, שהסרט מציג מהלך נועז למדי: על פי לודוויג ויטגנשטיין (פילוסוף אוסטרי ממוצא יהודי, הנחשב לגדול הפילוסופים של המאה ה-20) שפה מעצבת את התודעה, ויותר מכך, את המציאות עצמה.

הסרט, שמוביל לודוויק זמנהוף - יהודי הקודם לו בדור - מייצר חיבור בין ההיתכנות לשינוי תודעתי אוניברסלי כתוצאה מהפצתה של שפה גלובלית-מגשרת, לבין הצורך לכוון את אזרחי העולם, בעיקר הצעירים, לאוריינטציה גלובלית ואקולוגית למען הצלת כדור הארץ מהקטסטרופה הסביבתית הצפויה לו.